בזמן שהעולם עובר תהליך עיור מהיר מאי־פעם, מתפתחת סדרה חמקמקה של השלכות בומרנג שקושרות בין דוקטרינות ביטחון בערים שבצפון הגלובלי לבין אלו שבדרום. השפעות אלה מחלחלות אל תוך טקטיקות השליטה של המדינות בחיי היומיום בערים.
על תעשיית המוות ומכונת המלחמה, על הברגים הקטנים וחסרי הדעת, על רצח המוני ושרירותי, על הקלות הבלתי נסבלת של האשמה, וגם של הטלת האשמה, ועל היחיד שנדרס בידי קולקטיבים: מסה קלאסית שנכתבה לפני 80 שנה ורק הופכת רלבנטית יותר מיום ליום.
השינויים בעולם העבודה בעשורים האחרונים יצרו מעמד גלובלי חדש - הפרקריאט. הצרכים והמצוקות של המעמד הפגיע - ולכן המסוכן - הזה, מחייבים אותנו לחשוב מחדש על המושגים והפתרונות הפוליטיים שלנו.
המהפכה התעשייתית מסמנת מפנה בתולדות האנושות כי היא הציבה את הרווח מעבר לכל שיקול אחר. היא פירקה את החברה, הרסה את הכפרים וביססה מערכת אלימה של שליטה עולמית. למרות שאפילו זרמים בשמאל אימצו את הנחות היסוד של התיעוש, התרבות הדמוקרטית היא החלופה ההגיונית היחידה.
'יורשים' נראית כמו עוד אחת מהסדרות שמספקות לנו הצצה למועדון הסגור, הזוהר והרקוב מוסרית של עשירי תבל. אך הסדרה מצליחה לחמוק מן המלכודות הרגילות, לחשוף את מנגנון ייצור העושר, ולהבהיר אחת ולתמיד שלעשירים ולנו אין שום דבר במשותף.
היחס החצוי לתשוקה ההומוסקסואלית בחברה הקפיטליסטית נובע מהניסיונות הבורגניים לכונן זהות אישית שמבוססת על בעלות על קניין פרטי. דווקא שחרור של התשוקה הזאת מסייע לנו לחשוב על אופי חדש של יחסים בין אנשים.
טרור הוא אחד המושגים המבלבלים והשנויים במחלוקת בלקסיקון הפוליטי. הדרך להבנתו היא חיבור בין העבר להווה, בין אלימות מדינתית לאלימות מרדנית ובין תנועות לאומניות לתנועות דתיות.
במשך זמן רב מדי טשטשה הרטוריקה האינדיווידואליסטית של "דאגה עצמית" את יכולתנו לעבוד בצורה קולקטיבית למען מטרות משותפות. החברות הפוליטית עוסקת באחריות הדדית – אחריות שהופכת אותנו לטובים וחזקים יותר ממה שאנחנו יכולים להיות לבדנו.
'כלכלה עניה', ספרם של הכלכלנים זוכי פרס נובל אבהיגי'ט ברנג'י ואסתר דופלו, מבקש לסייע לעניים על ידי שילוב בין ניסויים אקראיים ויצירת תמריצים. בפועל, גישתם מתעלמת מהגורמים המערכתיים לעוני ומגנה על הסדר הכלכלי הנאו־ליברלי.
בינואר 2021 הוקם ארגון עובדים באלפאבית, חברת האם של גוגל. בראיון שערכנו עם נציג האיגוד הוא מציג את תנאי העבודה בחברה, את האתגרים הכרוכים בהתאגדות ואת השאיפות של העובדים לעולם טוב יותר.
בגראץ, העיר השנייה בגודלה באוסטריה, זכו הקומוניסטים בבחירות המקומיות בזכות גישה ייחודית ובלתי שגרתית לפוליטיקה מוניציפאלית. מקס צירנגסט, נציג מטעם המפלגה במועצת העיר, מסביר איך הם עשו זאת.
בעולם של היום, אי־שוויון וקיטוב מעמדי הם כבר לא תוצאה של יחסי עבודה אלא של בעלות על נדל"ן ונכסים. לכן קווי השבר הכלכליים שיצר הנאו־ליברליזם באים לידי ביטוי במונחים דוריים, כשהנפגע העיקרי הוא דור ה-Y.
רבים בשמאל המשכיל נוטים לראות את האיחוד האירופי כהישג היסטורי חשוב וכמגדלור של פוליטיקה פרוגרסיבית. אבל בשנים האחרונות, על רקע עליית הפופוליזם והיחלשות ההגמוניה הנאו־ליברלית, מתחילים להישמע גם קולות הטוענים שהשמאל צריך להתנגד לאיחוד האירופי, ושרק התנגדות כזאת יכולה לשקם את הברית ההיסטורית בין תנועות השמאל לבין מעמד העובדים.
בריטניה בשנות השבעים הייתה כר פורה להתפתחות של סגנונות מחאה ששילבו אופנה, מוזיקה ותרבות. הניסיונות להבין את הזרמים המחאתיים־התרבותיים האלה בהיסטוריה הבריטית מספקים צוהר להבנת פוליטיקת המחאה של ימינו.
"אף אחד לא יכול היה לחזות את ההצלחה של הרעיון שהבזיק כברק. איש לא שיער באיזו מהירות הוא יאומץ על-ידי שכבות העמלים" - רוזה לוכסמבורג על שורשיו של האחד במאי.
ההון בימינו הוא נכס שמקנה שליטה ועוצמה למיעוט קטן. מערכת כלכלית צודקת ויעילה צריכה לקדם דמוקרטיזציה של ההון שתבטיח את האינטרסים של העובדים וכלל הציבור.
חברות בערבון מוגבל הן תרומה ייחודית של הקפיטליזם שמקנה לתאגידים שליטה נרחבת עם סיכונים מעטים. בעלות כלכלית חייבת להיות דמוקרטית ולהפוך רווחים למוצר ציבורי.
ארצות הברית הורידה את הפשיעה העירונית באמצעות שיטור אגרסיבי וכליאה המונית - לא על ידי טיפול בעוני ובהדרה. המהומות שמתרחשות כיום הן, בין היתר, תגובה לכך.
המאבק בין גלובליזציה ליברלית לבדלנות לאומנית מחזק את שני הצדדים על חשבון הציבור. התשובה למגמות האלה היא אינטרנציונליזם פרוגרסיבי שיקדם מדיניות לטובת הכלל
