רוצים להתאהב? הקליקו כאן

בפעם הבאה שתשבו לשתות עם חברים, אחרי עוד פרידה ממערכת יחסים, אחד מהם יסתכל לכם בעיניים ויגיד: "הגיע הזמן לעבור הלאה". אחרים יהנהנו בהסכמה. הבקשות הנואשות שלכם לעזוב אתכם לנפשכם יפלו על אוזניים ערלות, והתירוץ, שאתם אף פעם לא מכירים אנשים חדשים כשאתם יוצאים, כבר לא ישכנע אף אחד. "ממש קל להכיר אנשים", הם יגידו, "זאת אומרת, ניסית פעם היכרויות באינטרנט?"

מרקס טען שהקפיטליזם מתגבר על נטייתו לקיפאון באמצעות הסחרה, כלומר התמרתם של יחסים חברתיים, שקודם לכן לא קשורים במסחר, ליחסי מסחר, יחסי חליפין של קנייה ומכירה. התפשטות זו של השוק מספקת ערוצים חדשים להשקעות ולרווחים שעוזרים להון להימנע ממיתון ומשפל כלכלי.

תמורה זו מיחסים חברתיים ליחסי מסחר היא בעלת אופי כפול. השוק, בייחוד בתקופת ראשית הקפיטליזם, התרחב מבחינה פיזית, גבולותיו נמתחו בעזרת ספינת המפרש, השוט הקולוניאלי והציוד למיפוי ארצות. אך השוק התפשט גם דרך הסדרה מחדש של יחסים חברתיים ופרקטיקות תרבותיות, תוך הכוונתם למיצוי כלכלי של ערכם ותרגומו לרווח.

ניתן בקלות לפרש את תחום ההיכרויות באינטרנט בתור הדוגמה האחרונה לתהליך התפשטות השוק. זאת תעשייה שצמחה לשווי של יותר משני מיליארד לירות שטרלינג פשוט דרך מיצוי הערך של הפרקטיקה החברתית של מציאת מאהבים ובני זוג פוטנציאליים.

ברוח הדברים האלה, קונן סלבוי ז'יז'ק על כך שהיכרויות באינטרנט הם התרחבות של תהליך ההסחרה, והמגזין n+1 גינה את "האפליקציות שיפצור החיים… [בתור] תוכנות לטיילוריזציה עצמית" שתופסות מקום מרכזי בתהליך ההסחרה העצמית.

אך מתי רעיונות, פרקטיקות ותפיסות של אהבה היו מופרדים בכלל מהתנאים החומריים?

קחו למשל כל רומן של ג'יין אוסטין ויתברר לכם לחלוטין היחס בין המערכת הכלכלית לבין פרקטיקות של חיזור ושל אהבה רומנטית, והאופנים שבהם הן השתנו זו ביחס לזו במשך הזמן. אז האם אנחנו פשוט נמצאים בשלב חדש של מר דארסי נגד מר קולינס?

להפוך את הכול לסחורה

הגבולות החדשים של הסחרה ושל הצבר הון הם תמיד לא אחידים, מעורפלים וקשים לזיהוי ברגע הופעתם. עליית ההון הפיננסי – הפיננסיאליזציה – היא לא יוצאת דופן.

שני אקדמאים אוסטרליים, מייק ראפרטי ודיק בריאן, בניסיונם לראות מעבר לתפיסה המעורפלת כי "דבר מה מבני" השתנה, מציעים ניתוח חד הבחנה של גבולות החדשנות וההצבר הפיננסיים לצד מנגנונים וכלים לשינוי, בייחוד ביטויים ויישומים רחבים ומצומצמים של מה שהמחברים מכנים "הסטת סיכונים". בלב הטיעון של בריאן וראפרטי נמצא הרעיון לפיו גבולות החדשנות וההצבר הפיננסיים מעוצבים ומתרחבים על ידי סיכון וחוסר ודאות, בייחוד על ידי האופן שבו שווקים פיננסיים מסוגלים לפתח מוצרים לסחר בסיכון ובחוסר ודאות.

הופעתם של מוצרים סחירים כמו נגזרים פיננסיים, שכוללים מוצרים כמו אופציות, עסקאות החלף (swaps), עסקאות עתידיות (futures), אגרות חוב מגובות נכסים, ותהליכים כמו איגוח (securitization) והסחרה, מילאה תפקיד מרכזי לא רק בצמיחה המהירה של שווקים פיננסיים חדשים ושל זירות המסחר הקשורות אליהם, אלא גם בהעלאת השאלות בנוגע לזהות הגורם שמסתכן עבור המערכת כולה.

ולמרות שהמוצרים והתהליכים הללו נראים לעתים קרובות מסתוריים, הם כוללים מספר מאפיינים מאחדים חשובים. נגזרים רבים מציעים את האפשרות לקבע מחירים עתידיים בתור אמצעי לניהול סיכונים. קחו למשל רפתנית שצריכה לקנות מספיק מזון כדי להאכיל את הפרות שהיא מגדלת ברפת. מכיוון שמחיר המספוא בשוק מתנדנד על בסיס יומי, הוא יכול להמריא בבת אחת ולהביא את הרפתנית אל סף פשיטת רגל. כאן נכנסים לתמונה הנגזרים הפיננסיים, במקרה זה האופציה. האופציה נותנת לרפתנית את הזכות לקנות כמות קבועה של מזון במחיר קבוע ביום מסוים בעתיד שנקבע מראש. כך היא יכולה לדעת בביטחון שהיא קיבעה מחיר מסוים עבור אחת התשומות החיוניות שלה.

נקודת המפתח כאן היא שערך האופציה "נגזר" מנכס הבסיס, במקרה זה מזון לבהמות, למרות שהנכס עצמו לא נסחר עדיין. וכך בתהליך הולך ומתגבר, כל סחורה שהפרה מייצרת או באה במגע איתה (חלב, הטרקטור של הרפתנית, הרפת הממושכנת עצמה וכדומה) עוברת את אותו תהליך של פירוק וסידור מחדש. בדרך הזאת הנגזרים "מכוננים יחסי תמחור שמאפשרים המרה פשוטה בין צורות שונות של נכסים. הנגזרים מערבבים צורות שונות של הון ויוצרים יחידת מדידה בודדת".

חדשנות פיננסית מאפשרת לפרק כל תהליך ייצור ליסודות המרכיבים אותו, להמירם לזרם נכסים, להרכיבם מחדש בתור מוצר פיננסי ולהופכם לבני־השוואה (ולסחירים) עם כל דבר אחר.

נקח דוגמה אחרת. דמיינו שאתם נכנסים לסניף הקרוב לביתכם של אחת מספקיות שירותי הסלולר ורוכשים קו טלפון בהתחייבות למשך 24 חודשים. אינכם משלמים כלום כעת אך במשך חיי החוזה אתם צפויים לשלם סך הכול 1000 ש"ח, למשל. המכשירים הפיננסיים החדשים (במקרה זה איגרת חוב מגובת נכס) מאפשרת לספקית שירותי הסלולר למכור את תשלומי החשבון החודשיים העתידיים שלכם למישהו אחר בשוק העסקאות העתידיות תמורת פחות מ־1000 ש"ח, נאמר תמורת 900 ש"ח. מדוע שספקית שירותי הסלולר תבחר לשלשל לכיסה כעת את הסכום הקטן יותר ובהמשך לספוג פגיעה בשורת הרווח התחתונה שלה?

התשובה הפשוטה היא סיכון. תמורת סכום מופחת כאן ועכשיו נפטרת ספקית הסלולר מהסיכון שהלקוח לא ישלם את הסכום עליו התחייב במשך תקופה החוזה. החברה שקנתה את הגישה לתשלומי החשבונות שלכם היא זאת שמסתכנת כעת באפשרות שתפשטו את הרגל. ואם תכשלו בתשלום החשבונות, ספקית הסלולר עדיין תשמור את הסכום שקיבלה בחשבון הבנק שלה.

בשתי הדוגמאות פורקו הסחורות ליסודות המרכיבים אותן, ויסודות אלה הומרו אחר כך לזרמי נכסים. משמעות הדבר היא כפולה, ושני ההיבטים קשורים זה בזה. ראשית, הדבר שנסחר – המטבע המרכזי שקובע כל עסקה – הוא סיכון. מדוע תשלומי החשבונות העתידיים שלי עולים כעת 900 ש"ח? מפני שהשוק קבע את המחיר שהסיכון שווה. הרפתנית וספקית שירותי הסלולר מנסות לנהל את הסיכונים שלהן, להימנע מחשיפה לפשיטת רגל ולכישלון ולהחזיק בעמדה בטוחה בשוק. הדרך להשיג זאת היא לסחור במוצרים הפיננסיים החדשים.

שנית, לא קיים מקום "חיצוני" לשוק הסיכונים החדש הזה. אף חברה, מוצר או תהליך לא מתחמקים מהשתתפות בו. תאגידים המייצרים סחורות שלכאורה אינן קשורות כלל לתחום הפיננסים (כמו ג'נרל מוטורס) עוסקים בניהול מאזן מסובך, ביצירה של זרמי נכסים מאוגחים ונזילים מסחורות פיזיות, ובקנייה ומכירה של סיכון בשווקים הפיננסיים. תהליך הייצור כולו מעורב במערכת הפיננסית בדרכים חדשות שעדיין מתעצבות ולא מובנות עד סופן.

חברה לחומרי בנייה כבר לא סוחרת רק בלבנים ובטיט, אלא צריכה להחזיק נגזרים על תנודות בערך מטבע החוץ, על החזרי משכנתאות ואפילו על מזג האוויר. ראפרטי ובריאן טוענים כי העובדים יכולים בקלות להפסיד במשחק הסיכונים הזה. אם פעם המעסיקים או המדינה ניהלו את הסיכונים של מחלה או של פרישה לגמלאות, היום "ניהול" הסיכונים הזה מוטל יותר ויותר על כתפיהם של פרטים.

ניהול סיכונים אישי

אילו היבטים אחרים של חיינו מאורגנים מחדש בתור פרקטיקות של ניהול סיכונים?

רנדי מרטין המנוח, רקדן שהפך לאקדמאי, והמחבר של הספר פיננסיאליזציה של חיי היום־יום, הציג את "ההיגיון החברתי של הנגזרת", וטען כי "מה שאנחנו מכנים זהות הוא ללא ספק תואר של העצמי שנכרך, מוערך ומופץ מעבר לגבולות האדם היחיד". מה שנחשב כאן איננו הנכס או האדם הבסיסיים אלא היסודות המרכיבים אותנו.

הפילוסוף הצרפתי ז'יל דלז תפס את היחסים האלה בין ההון (שהפך לפיננסי) לבקרה החברתית במושג "חלוקה ליחידות" (dividuation). במקום זהות ייחודית שמתבטאת בתהליך כינון האדם היחיד, דלז רואה נפרדות בין היחיד לבין התארים השונים שהוא נושא, בדומה לנגזרים הפיננסיים.

הקטגוריות שאנשים מתבטאים באמצעותן הן התארים השימושיים עבור ההון – העדפות הקריאה שלכם באמזון, נקודות האשראי שלכם וכדומה. חלוקה ליחידות "מגדירה ומודדת את התואר של הפרט, וקיימת בנפרד מהפרט 'הבסיסי' שהיא נגזרת ממנו… חלוקה ליחידות משרתת את המטרה של בקרה בכך שניתן למדוד אותה בקטגוריות שימושיות עבור ההון". לדעת דלז, אנחנו הולכים והופכים לאוסף של מחצבי מידע המורכב מנקודות של תוצאות חיפוש ופרופילים ממוחשבים, מנותקים מכל שלם אחדותי.

האפליקציות ואתרי ההיכרויות באינטרנט הם בוודאי דוגמה ומופת לחסידי רעיון החלוקה ליחידות. כאשר אתם מחפשים אהבה (או מין או זוגיות) ברשת, התארים הפיזיים שלכם מפורקים ליסודות המרכיבים אותם (צבע השיער, צבע העור, מבנה גוף), תחומי העניין שלכם מוצהרים וממוינים (כדורסל, הליכה, רומנים של בלזק), אתם נדרשים לפרט על התפיסות והנטיות המיניות שלכם (הומו, סטרייט, פוליאמורי, BDSM וכדומה).

למעשה, עצם הבחירה באתר ההיכרויות עשויה לקבוע באילו יסודות תבחרו לסחור: בגריינדר זו העדפה מינית, בטינדר מראה חיצוני, באשלי מדיסון תחפשו רומנים מחוץ לנישואין ובאתר ההיכרויות של הגרדיאן תדגישו את החיבה להליכות ולרומנים של בלזק. בינתיים, אתר ההיכרויות eHarmony חושף בחדווה את כל המבנה הזה: "אנחנו מחברים אנשים על סמך ההתנהגויות שלהם, הערכים שלהם, המאפיינים שלהם ואתם יודעים מה הם הדברים החשובים".

וזה בדיוק המקום שפוטנציאל ההתאמה של היצע וביקוש נכנס בו לפעולה. אתם מזינים את היסודות המרכיבים הללו לתוך אלגוריתם שמוגן בפטנט כדי למצוא "התאמה". ובדיוק כמו בשווקים הפיננסיים של ימינו, האלגוריתם עצמו הוא הסמל המסחרי והתחכום שלו הוא נקודת מכירה בפני עצמה. כך למשל, eHarmony מציע "29 ממדים מרכזיים החיוניים להצלחה של מערכת היחסים", ואילו אלגוריתם הקסם של אוקיי קיופיד מבטיח: "אלגוריתמים, נוסחאות, היוריסטיקה – אנחנו עושים המון תרגילים מתמטיים מטורפים כדי לעזור לאנשים להתחבר מהר יותר". לא משנה מהו המותג, פולחן האלגוריתם המסוים או השיטה המסוימת הוא המובן מאליו.

ובדיוק כמו בשוק הנגזרים, הדרך היחידה להבטיח תוצאה "מוצלחת" היא השתתפות מתמשכת: לסחור, לבצע עומדות (positions) מרובות בשוק, לגדר את הסיכון שלך, להיות בפעילות מתמדת. לנהל אך ורק שיחה אחת עם מחזר פוטנציאלי יחיד זה משחק מסוכן. ולכן אתם יושבים ומחליקים, יושבות ומחליקות, משתתפים במערכת משוכללת של התאמה, הסתכנות וגידור. ובעקבות כל המסחר הזה האלגוריתם משתפר, סיכוייכם למצוא התאמה טובה יותר עולים, "כך שכאשר אתם יוצאים לפגוש מישהו או מישהי שהכרתם ב־eHarmony, אתם יודעים שתקבלו פרפרים בבטן ולא מפגש של שתיקות מביכות".

ובדיוק כפי שספקית שירותי הסלולר מוכרת את תשלומי החשבונות העתידיים, היכרויות באינטרנט מבטיחות את האפשרות הממשית להימנע מסיכון ולקבע במקומו את תחושת הוודאות – לדעת ולהיות בטוחים.

ההיגיון הפרוורטי כאן הוא שהדרך היחידה להגדיל ככל האפשר את הסיכויים החיוביים (יותר תוצאות פוטנציאליות טובות מאשר גרועות) היא לחזור שוב ושוב על המשחק. הרעיון של גידור, שכל כך נפוץ ברטוריקה הפיננסית, מוצא כאן את מקומו – צריך להפחית ככל האפשר את הסיכונים השליליים כדי לפתוח אפשרות לעתיד שיש בו אך ורק תוצאות חיוביות.

וכך, בדיוק כמו סוחר בעסקאות עתידיות במטבע חוץ, אתם נשאבים להיגיון מערכתי שמעודד את פירוק הדברים ליסודות המרכיבים אותם, דורש מכם מטרות ויעדים בני־השוואה הניתנים לחישוב ומתגמל התנהלות של ניהול סיכונים אישי.

מי עוד אשם חוץ מכם אם נכשלתם להכיר מישהו או מישהי באינטרנט? בטוח עשיתם משהו לא נכון. או אולי שמתם את כל הביצים בסל אחד. בכך, במרדף המקוון שלנו אחרי אהבה, אנחנו מושלכים בלי משים לתוך מה שבריאן וראפרטי כינו "פרויקט הסיכון של ההון", שבמסגרתו "הפנמה של אופני חשיבה ופעולה מעולם הפיננסים, לעתים קרובות בלי ידיעתנו, גורמת לכך שתחרות ותמחור של הכול הופכים לנורמה".

אהבה בעידן של ביג דאטה

במבט נוסף, הפעם ברמת התעשייה, אפליקציות ואתרי האינטרנט להיכרויות הם גם שחקנים מרכזיים בענף "הביג דאטה", ענף העוסק באיסוף של כמויות גדולות של נתונים על משתמשים. כמות הנתונים העצומה הזו הולכת והופכת יותר ויותר לסחורה והם מופצת בדרכים שימושיות עבור ההון.

איסוף דיגיטלי של מידע מאתרים כמו match.com מתבצע באופן אוטומטי, והפלטפורמות הללו שומרות לא רק את המידע שהמשתמשים סיפקו ישירות, אלא גם מידע על התנהגותם באתר עצמו. קריסטיאן ראדר מאוקיי קיופיד טוען שהוא יכול "לחשוף את היוהרה והפגיעות שעד עכשיו אולי ראינו רק את רמזים שלהן", ואילו ב־eHarmony מצהירים שיותר מ־19 מיליון איש ואישה מילאו את השאלונים המקוונים שלהם.

אולם מעבר לטענות המצמררות והקונספירטיביות (או לא) על הביג דאטה, היגיון הנגזרים הוא זה שמאחד כאן בני אדם יחידים ותעשיות עם הכלכלה בכללותה. כאשר המידע האישי שלכם או המידע על התנהגותכם נמכר למטרות שיווק או למטרות אחרות, מה שנמכר הוא לא האישיות, אלא היסודות המרכיבים שלכם – תחומי העניין, המאפיינים, ההתקשרויות, ההתנהגויות וההרגלים שלכם.

ניתן להרכיב פרופילים של יחידים, אך הנתונים הנקודתיים עולים בהרבה בחשיבותם על בני אדם ממשיים. תחומי העניין והנטיות שלכם נארזים ונמכרים בעוד אחד מהשווקים, שהולכים ומזכירים יותר ויותר את המאפיינים הייחודיים של השווקים הפיננסיים.

וכאן אנחנו מגיעים ללב העניין. מדוע כל זה חשוב בכלל?

חובבי ההיכרויות באינטרנט יצביעו על הזוג הנשוי באושר שיושב בקצה השולחן ויאתגרו אתכם לומר משהו רע על הדבר שהפגיש ביניהם. אך העניין הוא לא להטיל דופי באהבה שנולדה מהיכרות באתר אינטרנט או באפליקציה בטלפון החכם, אלא לראות את ההיכרויות הווירטואליות בתור חלק מפרויקט רחב יותר של העצמי שעבר תהליך פיננסיאליזציה, כלומר עצמי שמדמה את עצמו ליחידה של הון פיננסי.

לכן, בדיוק כפי שההון פיתח מוצרים פיננסיים כדי לסחור בסיכון ולהרוויח ממנו, כך גם יש לו עניין במדידת הסיכון וניהולו על פני המערכת כולה שמורכבת מבני אדם יחידים.

העניין הוא שהחברות לא רק מוכרות אוספי ענק של נתונים אלא גם חוקרות אותם. מידת הסיכון האישית שלנו מוערכת בקביעות באמצעות הזנת הנתונים שלנו למערכת (רשתות חברתיות, היכרויות באינטרנט, נתוני מפקד האוכלוסין) כדי לקבוע את הסבירות של אי־עמידה בתשלומי הלוואות, את הסיכויים שלנו בשוק העבודה, את הנטיות הפוליטיות שלנו וכדומה. חישבו על צמידי הכושר של פיטביט והמידע הרפואי שלכם שנאסף ומופץ על ידה.

היכרויות באינטרנט הפכו יחסים חברתיים, שנתפסו פעם בתור חלק מהטובין החברתיים והוגדרו על ידי ערך השימוש שלהם (לפגוש אנשים, למצוא בני ובנות זוג, לשתף תמונות וכו'), לסחורות פיננסיות. ופרויקט הסיכון של ההון תופס כעת מקום מרכזי עבור היחסים הללו, גם מבחינת אספקת הנתונים הכמותיים לניהול ולהערכה של סיכון מערכתי, וגם מבחינת קידום שיח ההשתתפות האישית בהתנהגויות לגידור סיכונים.

המרובע מתעגל כאשר אנחנו מבינים שמטרתנו לחיות באושר ובעושר מועילה גם עבור העסקים של הבנקים.

בנייר עבודה שנכתב עבור מועצת המנהלים של הפדרל רזרב, בחנו כלכלנים את "התפקיד של ציוני האשראי בניבוי היציבות והמשך הפוטנציאלי של מערכת יחסים שנכנסה לשלב רציני". הם מצאו כי זוגות שהיה להם דירוג אשראי גבוה יותר היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לקיים מערכת יחסים יציבה וכי "ציוני האשראי מעידים באופן כללי על מהימנות, ובני זוג שאין ביניהם התאמה בציוני האשראי הם בעלי סיכויים גבוהים יותר לסיים את יחסיהם מסיבות שאינן קשורות ישירות לשימוש שלהם באשראי".

מידע מסוג זה חיוני לבנקים ולמלווים שמקבלים החלטות בשאלה למי להלוות כסף ועסוקים בניתוח החשיפות שלהם לסיכונים פוטנציאליים. וזוגות מרקע כלכלי־חברתי שונה הם אפשרות מסוכנת יותר על פי המחקר הזה. אז האם אפליקציית ההיכרויות הבאה שלכם תכלול סינון על פי דירוג אשראי?

האם אנחנו שמחים שמישוש הדופק שלנו מצומצם לאסטרטגיה של ניהול סיכונים ונתונים אלה נקצרים על ידי אלגוריתם, שהופך ליותר ויותר מתוחכם, ואף נסחרים באמצעותו?

לטענת הפילוסוף הקרואטי סרצ'קו הורוואט בספרו הרדיקליות של אהבה, התאהבות מתרחשת במישור המהפכני של הדמיון. אהבה מעניקה את היכולת "לראות אדם אחר, להתייחס ליצור חי אחר, ולהפך, להתייחס לעצמנו בצורה משמעותית דרך אדם אחר".

אהבה שהפכה למכשיר פיננסי נראית כמו אהבה שאיבדה את כוחה – את העדר ההסבר שבה, את הסיכונים הבלתי נמנעים שטבועים בה, את היותה לא ניתנת למדידה בעולם שהולך ונסמך באופן שיטתי על מדידות כאלה.

התשובה, כמובן, כמו תמיד, היא לדמיין משהו שונה. כדי שנוכל, כמו באפליקציית היכרויות, להחליק שמאלה את המציאות הנוכחית.

פורסם ב־Jacobin

תרגם אלי למדן